צריכת חשמל ישירה לאוויר דחוס מהווה 15%-30% מסך השימוש באנרגיה של מיזם. יעילות המרת האנרגיה שלו נמוכה - 10%-15% בלבד - עם הפסדי אנרגיה משמעותיים המתרחשים במהלך הייצור, ההולכה והניצול; הפסדים אלו מתבטאים בעיקר כאנרגיה תרמית, הפסדים מכניים ואנרגיה פוטנציאלית של לחץ. אוויר דחוס מהווה 20% מצריכת החשמל בתעשיות כמו ברזל ופלדה, ועד 40% במגזרים כמו טקסטיל וסיבים כימיים.
חמש פעילויות בסיסיות לחיסכון באנרגיה במערכות אוויר דחוס כוללות: צמצום הביקוש לאוויר דחוס תוך עמידה בדרישות הייצור; בחירת לחצי אספקה בטוחים וחסכוניים יותר באנרגיה באמצעות ניתוח ובדיקה; ייעול המבנה והתצורה של תחנות מדחס אוויר כדי למקסם את היעילות בצד ההיצע; תכנון מדעי של המערכת כדי למזער את הפסדי האנרגיה במהלך השידור; ויישום ניהול אנרגיה חזותי מעודן כדי לשלב ביעילות טכנולוגיות מתקדמות עם שיטות ניהול מדעיות.
גישות טכניות מרכזיות לשיפור החיסכון באנרגיה כוללות ניטור של כל ציוד המערכת ורשתות הצנרת כאחד באמצעות חיישנים (לזרימה, לחץ ונקודת טל) ורשתות תקשורת, ופיתוח מערכות בקרה של מומחים לאשכולות מדחסים המתמקדות בניהול מקיף של ציוד לשימוש קצה. בנוסף, מדי חשמל וגז חכמים משמשים לאיסוף נתונים על דפוסי שימוש; נתונים אלה מוזנים למסדי נתונים ולרשתות IoT, ומאפשרים ניתוח המתאים בצורה אדפטיבית את מדחסי האוויר וציוד לאחר הטיפול לתנאי הפעלה אופטימליים ומתאים באופן דינמי את יעילות המערכת בזמן אמת. טכנולוגיות ספציפיות המופעלות כוללות כונני תדר משתנה של מגנט קבוע ודחיסה דו-שלבית.
יתר על כן, כמקור כוח, אוויר דחוס טומן בחובו פוטנציאל יישום משמעותי וערך מחקרי בתחומים מיוחדים כגון שיגור פניאומטי (למשל, עבור המראה של מזל"ט).
