ציוד מול כונני רצועה
מערכות הנעה של מדחס אוויר מתחלקות בדרך כלל לשתי קטגוריות: הנעה ישירה והנעת רצועה. היתרונות היחסיים של שתי השיטות הללו היו כבר זמן רב נושא לוויכוח בתעשייה. בהקשר של מדחסי אוויר בורגיים, "הנעה ישירה" מתייחסת להגדרה שבה ציר המנוע מניע את הרוטור באמצעות צימוד ותיבת הילוכים; למהדרין, זה לא כונן ישיר במובן האמיתי. הנעה ישירה אמיתית מרמזת על חיבור ישיר (יישור קואקסיאלי) בין המנוע לרוטור, כאשר שניהם פועלים באותה מהירות - תצורה שהיא נדירה ביותר. כתוצאה מכך, התפיסה כי הנעה ישירה גוררת אפס אובדן אנרגיה אינה נכונה.
האלטרנטיבה היא מערכת הנעת הרצועה, המאפשרת התאמת מהירות הרוטור באמצעות שימוש בגלגלות בקטרים משתנים. מערכות הנעת הרצועה הנדונות כאן מייצגות טכנולוגיה אוטומטית מתקדמת העומדת בקריטריונים הבאים:
מתח החגורה מותאם לכל מצב הפעלה;
נמנע מתח ראשוני מוגזם, מאריך באופן משמעותי את חיי השירות של החגורה ומפחית עומסים על מיסבי המנוע והרוטור;
יישור גלגלת תקין נשמר באופן עקבי;
החלפת חגורה מהירה וקלה, אינה דורשת התאמה מחדש של ההגדרות המקוריות;
כל מערכת הנעת הרצועה פועלת בצורה בטוחה ואמינה.
יחס כונן
יְעִילוּת
כונני הילוכים איכותיים יכולים להגיע ליעילות של 98%-99%, בעוד שהנעי רצועה מתוכננים היטב יכולים להגיע גם ליעילות של 99% בתנאי פעולה רגילים. ההבדל בין השניים אינו תלוי בשיטת ההנעה עצמה, אלא בעיצוב ואיכות הייצור של היצרן.
צריכת אנרגיה ללא עומס
עם מערכות מונעות גיר, לחץ ללא עומס בדרך כלל חייב להישמר מעל 2.5 בר - לפעמים גבוה עד 4 בר - כדי להבטיח שימון נאות של תיבת ההילוכים.
עם מערכות מונעות רצועות, לחץ ללא עומס יכול תיאורטית להיות אפס, מכיוון שהשמן הנמשך על ידי הרוטור מספק סיכה מספקת לרוטור ולמיסבים. עם זאת, מטעמי בטיחות, הלחץ נשמר בדרך כלל על 0.5 בר בקירוב. קחו בחשבון מדחס אוויר מונע הילוכים של 160 קילוואט הפועל במשך 8,000 שעות בשנה, כאשר 15% (1,200 שעות) מהזמן הזה מושקע בסרק. בהשוואה למדחס מונע על ידי רצועה באותו דירוג הספק, מכונה זו תצרוך 28,800 קילו-וואט נוספים של חשמל בשנה (בהנחה של הפרש לחץ של 2 בר בזמן סרק, וכתוצאה מכך הפרש צריכת אנרגיה של כ-15%). בטווח הארוך, זה מייצג עלות משמעותית.
אובדן שמן
משתמשים מנוסים יודעים שתיבת ההילוכים היא הרכיב הראשון שסובל מנזק במקרה של אובדן שמן. מערכות מונעות חגורה חופשיות לחלוטין מהסיכון הספציפי הזה.
תכנון לחץ תפעולי לדרישות המשתמש
לחץ ההפעלה הנדרש של המשתמש שונה לעתים קרובות מהמפרט הסטנדרטי המוצע על ידי היצרנים. לדוגמה, אם משתמש דורש לחץ של 10 בר, ייתכן שיהיה צורך להגדיר את לחץ פעולת המדחס בפועל ל-11 או 11.5 בר כדי לקחת בחשבון גורמים כגון ציוד עיבוד במורד הזרם, אורך הצנרת ואטימות המערכת. במקרים כאלה, מותקן בדרך כלל מדחס סטנדרטי המדורג ל-13 בר, כאשר לחץ היציאה מותאם באתר כדי לענות על הדרישה הספציפית. נפח אספקת האוויר נותר ללא שינוי בתרחיש זה מכיוון שלמרות שלחץ הפעולה הסופי נמוך יותר, מהירות הרוטור אינה עולה.
יצרנים המשתמשים בטכנולוגיית הנעה מודרנית של רצועות יכולים פשוט לשנות את קוטר הגלגלת כדי לעצב לחץ הפעלה התואם בדיוק את צרכי המשתמש, ומאפשר למשתמש להשיג תפוקת אוויר גבוהה יותר ממנוע בעל אותו דירוג הספק. מערכות מונעות גיר אינן מציעות רמה זו של גמישות.
שינוי לחץ על מדחסים מותקנים
שינויים בתהליכי הייצור עשויים לפעמים להפוך את הלחץ התכנוני של מדחס קיים ללא מתאים - גבוה מדי או נמוך מדי. אמנם התאמת פרמטר זה קשה ויקרה עבור מדחסים מונעי גיר, אך זוהי משימה פשוטה עבור דגמים מונעי רצועה, הדורשת רק החלפת גלגלת.
התקנת מיסבים חדשים
כאשר מיסבי הרוטור דורשים החלפה, מדחסים מונעי גלגלי שיניים מחייבים שיפוץ בו-זמני של תיבת ההילוכים ושל מיסבי הציר הראשיים שלה - הוצאה שמשתמשים מוצאים לעתים קרובות גזירה. מדחסים מונעי חגורה אינם מתמודדים עם בעיה זו.
החלפת אטם פיר
כל מדחסי האוויר מסוג בורג משתמשים באטם פיר טבעת הדורש החלפה לאחר חיי שירות מסוימים. במדחסים מונעי גיר, יש לנתק את המנוע והצימוד כדי לגשת לאטם הציר; תהליך זה גוזל זמן ועבודה, ובכך מגדיל את עלויות התחזוקה. לעומת זאת, מדחסים מונעי רצועה דורשים רק הסרה של הגלגלת, מה שהופך את המשימה לקלה הרבה יותר.
כשל במנוע או במיסב הרוטור
במדחסים מונעי גיר, כשל במנוע או במיסבי הרוטור משפיע לעתים קרובות על רכיבים קריטיים מחוברים, וגורם לנזק ישיר ועקיף כאחד. בעיה זו אינה מתרחשת במדחסים מונעי רצועה.
רעש מבני
במדחסים מונעי גיר, החיבור הנוקשה בין המנוע לרוטור גורם להעברת רעידות מרוטור תא הדחיסה לתיבת ההילוכים ולמיסבי המנוע. זה לא רק מאיץ את השחיקה של מיסבי המנוע אלא גם מגביר את רמת הרעש של המכונה.
